164  21/11/2008
קרם אספרגוס עם קצפת גבינה כחולה
המרכיבים:
4 מנות

2 גבעולי סלרי פרוסים
1 כרישה – החלק הלבן פרוס
1 בצל חתוך לטבעות
גבעולי אספרגוס לא קלופים חתוכים לשלושה
תרסיס שמן קנולה של "פאם" - בטעם חמאה
מלח
פלפל
4-5 ציר ירקות צלול
רבע צרור של גבעולי פטרוזיליה קצוצים
בוקה גרני (עלים ירוקים של כרישה, חצי גזר, רבע שורש פטרוזיליה, 2 עלי דפנה, תימין – קשורים בחוט שפגאט)
100 מ"ל שמנת מתוקה
50 מ"ל שמנת חמוצה
30 גר´ גבינה כחולה
מי מלח רותחים
קרח
הכנה: מכניסים לסיר סלרי, כרישה, בצל וגבעולי אספרגוס ללא הפרחים, את הפרחים יש לשמור בצד לשלב מאוחר יותר .
מרססים את הירקות בתרסיס שמן קנולה של "פאם" בטעם חמאה. מתבלים במלח ופלפל שחור. מאדים מעט ומוסיפים את הפטרוזיליה.ממשיכים לאדות עד שהירקות הופכים לשקופים.מוסיפים לסיר בוקה גרני וממשיכים לאדות. יוצקים ציר ירקות,מכסים ומבשלים כ-20 דקות.
מקציפים שמנת מתוקה, עד לקבלת קצפת דלילה. מוסיפים שמנת חמוצה וגבינה כחולה. ממשיכים להקציף עד לקבלת קצף יציב.שומרים את הקצפת עד השימוש במקרר.הקצפת מתאימה לא רק למנה זאת, היא טעימה על פרוסת לחם, או עם דגים וירקות.



מבשלים את פרחי האספרגוס במי מלח רותחים למשך 3 דקות ומעבירים לקערה עם מי קרח.
מוציאים את הבוקה גרני מסיר המרק וטוחנים את הירקות בבלנדר כולל נוזלי הבישול.
מעבירים את המרק לצלחת הגשה, מפזרים את ראשי האספרגוס ומעט פטרוזיליה קצוצה.עד פה הוא מרק מאוד דיאטטי,אבל אנחנו נעטר כל צלחת הגשה בכף גדושה מהקצפת שהכנו.זה הופך את המרק לקטיפתי ומאוד טעים.





  
  

 

 

 
 
 
אייריש קופי - משקה מחמם לב
 
 
 
 
שנה:                            1942
מיקום: שדה תעופה קטן באירלנד
שחקן ראשי:        מזג אויר סוער
 

בשנת 1942 טיסות היו מיועדות רק ל"גברים" אמיצים, וטיסות חוצות אוקיינוס נועדו אך ורק לאלו היותר קשוחים מבין האמיצים. בטיסות אלו אפשר היה למצוא את הסופר ארנסט המינגווי, השחקנים המפרי בוגרט ודאגלס פיירבנקס ועוד כאלה קשוחים. טיסה מארה"ב לאירופה ערכה כ-18 שעות קשות, ורק מי שממש היה חייב להגיע לאירופה במהירות היה משתמש באמצעי תחבורה מפוקפק שכזה מטוס.
לילה סוער אחד, לאחר שעות רבות של טיסה במזג אויר חורפי ומאוד סוער, הצליח המטוס לנחות במקום שנקרא FOYNES AIR BASE , באותם ימים המקום שימש כנמל וכשדה תעופה כאחת בעיר לימריק שבאירלנד.
 
הנוסעים שטסו בתנאים קשים כמעט קפאו מהקור הנורא, אך היו שמחים למדי שהצליחו להגיע אל קרקע יציבה.כאשר נכנסו אל השדה חלפו על פני בית קפה קטן, האחראי על האוכל בבית הקפה היה ז´וסף שרידן (JOSEPH SHERIDEN) בחור צעיר בעל יוזמה ושאר רוח. הוא ראה את הנוסעים מכווצים מהקור ומפחד והחליט לעודד את רוחם.
  
 
 ז´וסף הכין קפה שחור חזק, מזג אל הקפה כמות נכבדה של וויסקי אירי טוב, הוסיף מעט קרם קצפת והגיש לחבורת הגברים הקשוחים שלא הצליחו להסתיר את החוויה שאך זה עברו.
השאלה הבאה שנשאל היתה: איך זה שבאירלנד מגישים קפה ברזילאי כל כך טעים? שרידן התאפק מלפרוץ בצחוק גדול וענה בלי להניד עפעף: זה קפה אירי. ובאנגלית: "RISH COFFEE THIS IS ".
והשאר זה כבר היסטוריה.
 
ויש גם מתכון:
 
מרכיבים:
למנה אחת
1 ספל זכוכית
30 מ"ל ויסקי אירי
1 מנה קפה חזק
2 כפות קצפת

אופן הכנה:
מחממים את הכוס באדים, מוזגים לתוכה את הוויסקי מוסיפים סוכר. מוזגים את הקפה עד ל-3/4 כוס. מערבבים מאוד בעדינות עד שהסוכר התמוסס לגמרי.
מוסיפים מעל בעדינות ובזהירות 2 כפות קצפת. לא מערבבים. שותים את הקפה כך שהוא ניגר דרך הקצפת.

 
  
  
 
 
 
הדלעת
 
חברה במשפחת הדלועיים, הבת דודה של המלון, הקישוא והמלפפון. הדלעת השכיחה ביותר היא בעלת צבע כתום. אפויה, קלויה, מאודה, מבושלת, מעוכה, מוקפצת, ובליל כל הקדושים היא הופכת להיות פני מסכה עם נר דולק בתוכה.
הדלעת גדלה בכל מקום על פני כדור הארץ פרט לאנטרקטיקה. את הדלעת נהוג לשתול ביולי וכבר באקטובר היא מוכנה לקטיף.
היא מאד מבוקשת בארה"ב בחודשים אוקטובר נובמבר. באוקטובר היא משמשת כמסכה בליל כל הקדושים ובנובמבר היא עולה על שולחן חג ההודיה בצורת פשטידה מלוחה או מתוקה או שתיהן גם יחד. אין שולחן חג המכבד את עצמו ללא מאכל דלעת.
 
 

באגן הים התיכון ובהודו מכינים ממנה ממתק. בסין משתמשים בעלי הדלעת למרק. בתאילנד נוהגים למלא דְּלוּעִים קטנים בתערובת לפודינג, מאדים אותן ומגישים כקינוח.

מגרעיני הדלעת מכינים שמן סמיך בעל ארומה חזקה ושטלתנית.
הדלעת מכילה אשלגן, וויטמין A,B,C יש בה הרבה מאד בטא קרוטן מינרלים כמו סידן מגנזיום וברזל . הדלעת בעלת ערך קלורי נמוך . גם את פרחי הדלעת ניתן לאכול והם טעימים להפליא.

  
 
 

ומה בארון התרופות של סבתא:
 
הסינים מאמינים שהדלעת טובה לריפוי הטחול והקיבה.
שמן גרעיני דלעת מועיל לטיפול בבלוטת הערמונית אצל גברים.
מומלצת כדי להגן מפני הכשות נחש.
 

תשעה דברים שלא ידעתם על הדלעת וסיפור אגדה אחד:

במחזה השקספירי "נשות וינדזור העליזות" מוזכרת הדלעת.
בניו המפשייר בארה"ב גידלו את הדלעת הגדולה בעולם 720 ק"ג משקלה.
פאי הדלעת הגדול ביותר בעולם שקל 150 ק"ג כדי להכין אותו השתמשו ב-40 ק"ג דלעת מבושלת , 18 ק"ג סוכר, 144 ביצים, והיה צריך לאפות אותו במשך 6 שעות.
האינדיאנים נהגו לחתוך את הדלעות לרצועות דקות ליבש אותן וליצור מהן מחצלות.
המהגרים הראשונים שהיגיעו לארה"ב השתמשו בדלעת להכנת בצק , היום הדלעת משמשת בעיקר למילוי.
בעיר סירקלוויל (CIRCLEVILLE ) שבאוהיו מתקיים בכל שנה פסטיבל הדלעת, בפסטיבל נערכת תחרות בין המגדלים מי הצליח לגדל את הדלעת הגדולה ביותר.

  
 
 
 
המרכבה של סינדרלה נוצרה מתוך דלעת.
כשהמכשפות כועסות על מישהו הן הופכות אותו לדלעת.
המשקה המועדף על הסטודנטים ב"הוגוורסט" בה לומד הרי פוטר הוא משקה דלעת.
 
 
האגדה מספרת על ג´ק הקמצן (STINGY JACK) שהזמין את השטן בכבודו ובעצמו לערב שתיה בפאב. כאשר הגיע רגע התשלום ג´ק החליט לא להיפרד מהכסף שבכיסו והוא שכנע בחלקלקות לשון את השטן להפוך למטבע איתה התכוון לשלם עבור המשקאות. ברגע שהשטן הפך פניו למטבע ג´ק לא עמד בפיתוי והכניס את המטבע לכיסו, בצמוד לצלב כסף קטן. וזה עניין ידוע ומוכר שצלב לא עושה טוב לשטן. השטן לא הצליח לחזור לצורתו המקורית. ג´ק הקמצן החליט להיכנע לתחנוני השטן ושחרר אותו מהכיס שלו בתנאי שלא ינקום בו על כך שלא שילם עבור המשקה, והכניס אותו לכיס בצמוד לצלב. השטן הבטיח לו שבבוא יומו לפרוש מן העולם הוא לא יקח אותו אל ממלכתו אלא יתן לו להגיע לגן עדן.

 ואכן כאשר הגיע יומו של ג´ק הקמצן הוא עלה השמימה וכמו שהובטח לא קיבלו אותו לממלכת השטן, אבל - גם בגן עדן הדלת לא נפתחה לפניו, כי הוא לא היה איש ממש טוב וישר. לכן ציידו אותו בעששית בצורת גולגולת ושלחו אותו לחפש לעצמו מקום אחר. ומאז רוחו נעה ונדה בעולם עם אותה עששית. מאז באירלנד סקוטלנג וארה"ב הופכים את הדלעת לפני מסכה עם נר דולק בתוכה וקוראים לו JACK O LANTERN ג´ק הפנס.
  

ויש גם מתכון: 

ריזוטו דלעת
לצפייה במתכון לחץ כאן

מצרכים למנה אחת :

3 כפות שמן זית

1/2בצל קצוץ דק

חצי כוס דלעת חתוכה לקוביות קטנות

חצי כוס אורז עגול

3 כוסות ציר מרק עוף

מלח לפי הטעם
פלפל לבן לפי הטעם

50 גרם פרמז´אן מגורד

תלתלי פאמז´אן לפי הטעם
 

הכנה:

יוצקים שמן זית  משובח למחבת ומזהיבים את הבצל,מוסיפים את קוביות הדלעת ומאדים מעט. מוסיפים את האורז ומערבבים קלות. יוצקים מעט מציר הירקות, אפשר גם להשתמש בכוס יין לבן ושתי כוסות ציר ירקות. ממליחים בזהירות,בוזקים גם פלפל לבן ומערבבים. שוב יוצקים מעט ציר ירקות ומבשלים עד לאידוי הנוזלים, תוך כדי ערבוב. חוזרים על התהליך, עד שלא תישאר אף טיפת ציר. עכשיו מוסיפים את הפרמזן תוך כדי ערבוב עד שהגבינה משתלבת בתוך האורז.

בסך הכול מבשלים את המנה כמעט 20 דקות.

מסדרים את ריזוטו על צלחת הגשה ומפזרים תלתלי גבינת פרמזן.
 
ויש עוד מתכונים:
 

פסטה ברוטב דלעת

     מרק דלעת ותפוזים

     שבלולי  דלעת  

  
 
מה צריך כדי להצליח במטבח? מתכון טוב ומצרכים טובים. אבל לא תמיד זה מספיק... ההצלחה מסתתרת בפרטים הקטנים!
מבחינתי, אין כמו הסודות של סבתא רחל, שהמטבח שלה זכור לי מהילדות עם ניחוחות וטעמים נפלאים! על הסודות הקטנים שלה היא שמרה בקנאות... חבל, אבל בכל זאת כמה מהם נשארו במשפחה.
 
 

סכיני מטבח

 
סכינים זה לא מותרות! סכין מתאים יפשט את העבודה במטבח.
 
פעולה פשוטה, סתם חיתוך בצל או עגבניה תהיה מדויקת ומהירה יותר שלא לדבר על
 
פילוט דגים

חיתוך בשר

פירוק עופות.

 
בכל בית צריכים להיות 5 – 6 סוגי סכינים. סכין טוב עשוי מפלדה איכותית המכילה ברזל, פחמן, כרום, ניקל, וונדיום (High carbon stainless steel).
הסכין צריך להיות מאוזן ויציב.
מחזיק הסכינים צריך להיות מעץ. אני לא אוהב את מחזיקי הסכינים המגנטיים הם עלולים לשרוט את הסכין אפילו מחזיקי סכינים מחומר אקרילי טובים יותר. אסור להחזיק את הסכינים במגרות המגע ביניהם עלול להרוס אותם בזמן סגירת או פתיחת המגירה. אם חייבים אז רצוי להשתמש במגן פלסטיק המכסה כל סכין בנפרד, אבל זה כמובן , פחות נוח.

  
 
 
אני תמיד מחדד את הסכין בעזרת מוט השחזה לפני כל שימוש. זה מחזיק אותם במצב עבודה
אידאלי, וזה גם בטיחותי יותר כי סכין שחותך טוב הוא פחות מסוכן. אחת לשלושה חודשים אני משחיז את הסכין בעזרת אבן המיוחדת לכך. אני משתמש באבן קטנה ואיכותית העולה מעט כסף, יש אבנים גדולות יפות ומעוצבות שיכולות להגיע לאלפי שקלים, אבל זה לפריקים בלבד.
כדי להשחיז את הסכין צריך להעביר אותו 6-7 פעמים בכל צד מעל האבן בזוית של 20 מעלות. לאחר כל השחזה בעזרת מוט או אבן צריך לשטוף את הסכין על מנת להתפטר מרסיסי הסגסוגת.
 
סכינים מעדיפים משטחי חיתוך מעץ.
 
 
לסיום שני לאווים מוחלטים:
חשיפה של הסכינים לחום יכולה להרוס אותם. אף פעם לא להכניס למדיח כלים! מספיק לרחוץ אותם במים וסבון כלים ולייבש מיד. ואם באמת רוצים שהסכינים שלנו יהיו מבריקים צריך למרוח אותם בפלח לימון או לנקות במטלית עם קצת אלכוהול .
 
 
 

  
  
טעמים | לפין 3 | תל אביב | 65258 | Israel

Print Click here to print this Page

To remove yourself from this mailing list please click here